<h1>צידה לדרך מ"ד כ"ה פ"ד</h1>
<h2>דף פא:</h2>
כתיב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש וכי בתשעה לחדש מתענין והלא בעשירי מתענין אלא כל האוכל ושותה בתשיעי שהוא ערב יום הכפורים כאלו מתענה תשיעי ועשירי. ור"ל שתכינו עצמכם לאכול ולשתות כדי שתוכלו להתענות מחר. ומאהבת ד' אותנו שלא צונו להתענות אלא יום אחד בשנה לכפר על נפשותינו כי הוא רופאנו כמו שאמר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ד' רפאך. ורופא יאמר על השומר הבריאות ועל המסיר החולי והשם רופא הגוף והנפש. רופא הגוף שמנענו מכל מאכל מזיק כמו שכתבתי בהלכות איסור והיתר ולא צונו להתענות ענויים גדולים ושלא לאכול בשר רוב שנותינו כחוקות שאר עממין, וגם צונו במצות המונעות חלי הנפש והמורות דרך ישרה להכניע היצר לא להקשות ערפנו ולבבנו כמו שהיה חולי פרעה ועבדיו. ולכן אמר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך. שידוע הוא שחזק לבם שהקשה ערפם לפי דעתם עד שמנע מהם דרכי התשובה ובאו המכות עליהם ונתחייבו הכליה הגמורה על רוב ענשם לרוב עונותם שקדמו להם בבחירתם והקב"ה הבטיחנו מזה וזה הוא שכר מצוה בשביל והיה אם שמוע תשמע. הקב"ה יכין לבבנו ליראתו ויסיר ממנו כל חולי שהוא יצר הרע המחליא בזה והממית לעתיד לבא. וכשם שהרופא נותן סדר והנהגה לבריאות הגוף ולרפואת החולי כן רופאנו רופא חנם נתן לנו תורתו ומצותיו לבריאות הנפש ולרפואת חליה. בא וראה כי האדם צריך מזון להתמדת הבריאות פעמים ביום עם הנמשך אליה מתפלה ותלמוד תורה וכשם שצריך אדם קצת הנאות פעם אחת בשבת ברחיצה כן צותה התורה על השבת להתענג בו על ד' בידיעת דרכיו מתוך השביתה והפנאי כמו שפרשתי במקומו. וכשם שצריך הקזה פעמים שלש לרוב בני אדם כן צותה התורה על שלש רגלים בשנה שהם עונג הנפש כמו שכתוב מקרא קדש. ולא נאמר זה על המאכל והמשתה אלא שהם ימי מנוחת הגוף להתענג ולתת חלק לנפש להתבונן בדרכי ד' ולשמוע מצותיו ותורותיו. וכשם שצריכין קצת בני אדם משקים קלים וקצת רפואה בכל חדש כפי מזגו ומזג הזמן כן צותה על ראשי חדשים שיש בהם קצת זכרון בקרבן ובתפלה שהם זמן כפרה לכל תולדות החדשים הבאים מצד השטן המשחית היצר שהוא האויב והשונא באמת וזהו שתקנו בראש חדש זכרון לכלם יהיו ותשועת נפשם מיד שונא. והעד מה שתקנו לומר ותשועת נפשם כי אם היו אומרים על הגוף ההווה והנפסד היה להם לומר ותשועתם כי הנפש אינה צריכה ישועה מידי אדם כי אם הגוף כמו שאמר הכתוב ונזכרתם לפני ד' אלקיכם ונושעתם מאויביכם. וכשם שצריך לאספרגו"ס בכל שנה כדי לנקותו מן הליחות אשר נפסדו בו מחמת העיפוש שהם המביאות כל חולי. כן צוה על יום הכפורים לענות אדם נפשו כדי לפלוט כל הליחות המעופשות והמחשבות הרעות העולות בסבת היצר ומתוך הענוי והתשובה נתוכות ויוצאות. וידוע הוא שקודם האספרגו"ס שהוא המשקה מעשבים שפולטין ומוציאין כל העפושים הנפסדים שהם סבת החלאים הרעים שותה האדם ימים מספר משקה הסכנגבי"ן שהוא מרפא מעיו ומסקל דרך לפועל האספרגו"ס ולפלוט הראוי לפלוט ולהניח הראוי להניח. כן נתן רופאנו ימי התשובה מראש השנה עד יום הכפורים שהם עשר' ימים והוא המספר הסובב בתורה כנגד עשרה רקיעים כמו שכתבתי בהלכות שבועות. וכמו שצותה התורה בראש חדש להקריב שעיר חטאת שנקרא חטאת לד' להעיר האדם שלא יזבחו לשעירים שהם השדים והכחות הרעים שבו הבאים מצד השטן המשחית שהוא יצר הרע והחלק המתעורר המעורר כל מדנים ולהודיע כי אנו מכניעין אותו ומשברין אותו על כל המתחדש ממנו בתפלותינו ובקרבנינו בזמן שבית המקדש קיים. כן צותה התורה ביום הכפורים שהוא יום כפרה שלמה להביא קרבן כפרה שלמה שהם שני שעירים האחד לשם והשני לעזאזל. וידוע הוא כי כל החטאות והעונות כוללים אותם שני מינים כמו שדרשו בפסוק ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. ואמרו אחרי לבבכם זו מינות ואחרי עיניכם זו זנות וזנות כולל כל העונות הגופיות הנמשכות אל התאוה וטבע הגוף הכלה ההווה הנפסד וזה ראוי לדחותו בשמאל ולקרבו בימין לא לשלחו כלה. אבל כל המותרות הנמשלות לשמאל צריך לדחותם וכל הצריך לגוף לקיומו ולעבודת השם לקרבו. וזהו גורל אחד לד' לפי שכל המעשים שהם לעבודת השם ואם הם גופיים כמו מאכל ומשתה ומשגל לקיום המין הוא לד'. ולפי שצריך ליכנע לזה החמש הרגשות כן צותה התורה ביום הזה חמשה ענויים כדי להשלים הכוונה שתהיה לשם ולא לזרים אשר אתו. אבל שעיר המשתלח הוא כנגד מין העבירה של אפיקורסות שרוצה להאמין כל אמונה כוזבת והוא הראוי לשלחו כלה ולגרשו במקום חרב במדבר שממה מקום שאין בני אדם מצויין שם כמו שדרשו בפסוק ואת הצפוני ארחיק מעליכם והדחתיו וגו' ואמר זה על היצר הצפון בלבו של אדם כמו שאמרו אחרי לבבכם זו מינות וזהו החטא שהכל תלוי בו והמודה בו ככופר בכל התורה כולה. ולפיכך משלחין שעיר זה לעזאזל והוא שם משותף להעיר אותם שהשעיר שהוא היצר והוא השטן והמלאך המות אזל לו. וזהו שאמרו בפרקי רבי אליעזר לפיכך היו נותנין שוחד לסמאל ביום הכפורים שלא יבטל קרבנם שבו היו מפייסים היצר הרע ומעבירין מהם כל מחשבה כוזבת עד שלא יבטל קרבנם והוא היה נושא כל קרבנם אל ארץ גזרה ובו היו מלבינים עונותם. שאם אין זאת הכונה הרעה כאן כל הטוב כאן. ולזה צריך יום מיוחד ומקום מיוחד לעבודה ובגדים מיוחדים שכל עבודת היום בבגדי לבן להורות על המדות הטובות ועל המחשבות הזכות כמו שאמר החכם בכל עת יהיו בגדיך לבנים. וכשהם לבנים נזהר בהם שלא יקבלו כתם וטנוף. נלוה לזה שמורה שהקב"ה דן אותנו במדת רחמים ולא במדת הדין. לפיכך אנחנו חייבין להעלות בלבבנו כונת היום ולשוב בתשובה שלמה ולכוון בתפלה וכל הכוונות הנעשות בעבודות ובקריאת הפרשיות שחרית פרשת השעירים וההפטרה ואמר סולו סולו שיש תוכחה גדולה לחוטאים ומוסר גדול לשבים. ובתפלת מוסף שאנו מזכירין עבודת היום ואשרי עין ראתה כל אלה ואוי להם לגורמים חרבן הבית ולמונעים ולמאחרים בנינו מרוב עונות. וכן יכוין בפרשת מנחה שאנו קורין במעשה ארץ מצרים ובפרשת עריות ששם השני מיני עברות ליזהר מכל אמונה כוזבת כמעשה ארץ מצרים וכחוקותיהם בעריות וכן מי שמשל בו יצר התאוה במשגל וכיוצא בו ישוב מדרכו הרעה. וכן ההפטרה של נינוה שעשו תשובה שלמה ואם אינם בני ברית ומה נעשה ואנה נוליך חרפתנו ובשתנו אנו שעמדו אבותינו על הר סיני וראינו ושמענו דברי החכמים והנביאים המדברים ברוח הקדש ודברי חכמינו וגאונינו וגלינו גולה אחר גולה וכל זה איננו שוה עד שארך גלותנו והיינו חרפה לשכנינו. כל אלה הם כוונות טובות והערות נכונות לכוונת היום וכל שכן אם יש לכל אלה המעשים שזכרתי כוונות מעולות ליודעי חן. ומה שכתבתי לא דבר רק הוא. וכאשר נתן אל לבנו כל הקורות אותנו לפי מעשינו. מי האיש קשה ערף ועז מצח שלא יבוש ולא יכלם מחטאיו וממעשיו הרעים. וכאשר ישוב אל ד' ירחמהו. ויכפר עונותיו. וישליך במצולות ים כל חטאתיו. כמו שאמר הנביא יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ד' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח.
